<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' לולב — ערבה</h1>
<h2>דף מג:</h2>
א"ל אביי לרבא (מ"ד.) מ"ש לולב שעבדי' זכר למקדש וערבה לא עבדי' זכר למקדש. ערבה דל"ל עיקר מה"ת בגבולין לא עבדינן זכר למקדש כו'. בכל יום מקיפין את המזבח פ"א ואותו יום ז' פעמים. ירושלמי זכר ליריחו. ועכשיו מקיפין את התיבה. אתמר רב אמר בלולב ר"ש ב"ג אמר בערבה וכולהו אמוראי (אמרי) [דאמרי] בלולב היו מקיפין וערבה (בתקופת) [בזקיפת] המזבח איתותבי, ובערבה היו מקיפין פ"א בכל יום בלא לולב ומנענעין אותה. ובז' היו מקיפין ז' פעמים ואח"כ זוקפין אותה למזבח. ומשחרב ביהמ"ק היו מקיפין בערבה יום שביעי. מדקא מותבי' בגמרא גבי ערבה האידנא נמי לידחו שביעי של ערבה דאיקלע בשבת ש"מ יום ז' של חול מקיפין כמנהגינו והוא מנהג נביאים כדאמרן אבל בשאר הימים לא היו מקיפין בערבה. והיינו דא"ל אביי לרבא כיון דאסיקנא בערבה ובנטילתה והיו מקיפין בכל יום נעביד ז' זכר למקדש. ולמה אין אנו מקיפים אלא בלולב וא"ל הואיל ואדם יוצא י"ח בערבה שבלולב הרי למדנו מן הגמרא משחרב ביהמ"ק היו מקיפין כל ז' בלולב. וביום ז' בערבה כמנהג. ואעפ"י שלא מצינו בגמרא ז"פ הקפה בשביעי כיון שבמקדש עושין במדינה עושין. ואביי לא שאיל אלא בשאר הימים שנשתנה. ובשביעי לא שאיל שלא נשתנה אחר חורבן כמו שהיה במקדש ז' פעמים והוא עיקר כל המנהגים [כמו] שכתב הר"ר אבן גיאות. ורב האי אמר מנהגא סובב א' לימין עד שמגיע למקומו ובסוף שלישית לימינו ובשביעי סובב (ג') [ו'] הקפות כולן לשמאל ולבסוף א' לימין ובמקום אחר מנהג בכל יום ג"פ בלולב ויום ערבה ז"פ ובספרד בכל יום הקפה בלולב ובשביעי בערבה. ואלו המנהגים אין להם עיקר. ומנהג רב סעדי' כמנהגינו אלא שאמר (פעם ראשונה) שלא להקיף בשבת אבל לומר מענין שבת ועונין ציבור הושענא. ובתשו' לרבינו [שרירא] אסור לומר הושענא שלא יבואו התנוקות ששומעין בשבת כדרך ששומעין בחול ואין מתברר להם שאין הלולב ניטל בשבת. ובזמן שאין עונין הושענא מתברר להם ואין לשנות. והקפה ז"פ כהקפת יריחו.
<h2>דף מד:</h2>
ערבה ז' כיצד. יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת ז' ושאר כל הימים ו' א"ר אמי ערבה צריכה שיעור ואינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב ור"ח אמר אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב ורב אלפסי לא פסק הלכתא ומנהג שלא לצאת. וכמה שיעורה אמר רב נחמן ג' בדי עלין לחין ורב ששת אמר אפי' עלה א' בבד אחד וכתב רב האי הלכתא כרב ששת באיסורי בהדי ר"נ אלא שמכוער הדבר עלה א' בבד א'.
אתמר ר"י וריב"ל ח"א ערבה יסוד נביאים היא וח"א מנהג נביאים היא ומסיק א"ר איבו הוה קאימנא קמיה דר"א בר יצחק אייתי האי גברא ערבה קמיה שקיל חביט חביטו ולא בירך. (קס"ד) [קסבר] מנהג נביאים הוא ואין מברכין על המנהג. ופרש"י שר"א ב"י היה אחר החורבן שהרי (איבי) [אביו] בימי ר"א ור"י ור"ג היה כדאמרינן (בברכות) [בבכורות (ל"ו.)] ור' יעקב אמר בכל מידי דתלוי במעשה לא מברכינן אמנהג קריאה דלית בה מעשה מברכין (ומסתמא ר"י) [ומסתברא דראב"י] דלא בריך יחיד הוה ויחיד לא קבע ברכה על המנהג אבל צבור מברכין כי היכי דמברכין על ההלל ערבה טעונה ברכה בצבור ולא מצינו (ברכה) [מצוה] המוטלת על הצבור בלא ברכה. אלא שלא נהגו. והכי איתא בירושלמי ר' זעירא שאיל שאלה לר' דניאל ברי' דרב קטינא שמעתי מאביך שהיא טעונה ברכה וניטלת בפ"ע ויש לה שיעור אתא רב ביבי בר נגרא משום ר"ה טעונה ברכה [וניטלת] בפ"ע [וכו']. ולשהותו [שיעור] מה שנחבט בקרקע ג"פ. ומנהג זה לא שמענו וחיבוט ערבה לא מצינו בביהמ"ק דהא תניא (מ"ג:) חל ז' של ערבה בשבת והביאו מרביות של ערבה מע"ש והניחום בעזרה הכירו בהם בייתוסים ונטלום וכבשום תחת אבנים למחר הכירו בהם ע"ה ושמטום מתחת האבנים והביאום לכהנים ואח"כ זוקפין בצידי המזבח לפי שאין בייתוסים מודים שחבוט ערבה דוחה שבת והאי חוביטא בנטילה היא שמנענעין אותה ש"מ שאין עושין חיבוט אחר אלא זקיפה ואם איתא ליתני הביאן חובטין וזוקפן אלא הביאום הוא הנענוע והחיבוט שהיו מנענעין בהבאתן ז"פ ואח"כ זוקפין אותן בצידי המזבח וש"מ ערבה בנטילה ובזקיפה ולא בזקיפה לחודיה ורבינו אבן גיאות אמר דמ"ד (בנטילה ולא) בזקיפה [ולא בנטילה] ליתא דזקיפה אחר נטילה היא (דהא מהיכא) [וכיוון] דאיתותב מימרא דמ"ד בזקיפה חזינן דקאמר מקיפין (אותה בצידי) [את] המזבח, [בערבה הוא וכו'].
